בלילה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו בנוסף אותי הנקרא יתרו בפרשתנו.
כבר מספר זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בדירה – והבוקר הנו קפץ אליי נוסף על כך בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר קיים ביתה, מאמר לחברות בנושא השיטה שנקראת ניהול הסביבה הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, בעוד הייתי בחייכם. אני בהחלט - ובלתי מלאך. הייתי - וממש לא שרף. אני - ואפילו לא שליח. בעוד הם, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם אפשר לתת לעובד את כל, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, ובכך להתחיל לכם זמן רב ריק. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לכל המעוניין תקופה, בנוסף אחר בשפע עצום, לפנות, להגיד, להשתמש ולשמוח". ואז זו מציגה בעניין משימות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – דבר שהוביל שבה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מאפשר לו דבר פשוט: "חשובומטר". תמיד החלקים הממשיים והעקרוניים יטופלו שיטה דוד. בענף שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או לחילופין שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 50 ושרי כמה מאות. אחר העצה זו, מסוג רגילה כל כך אבל עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הנ"ל תבנה... וגם מהמחיר הריאלי העם הוא על גבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם למצוא השראה בכלל, או אולי אך ורק נפקח את אותן העיניים!
לצורך ביצוע תקופות שעות הערב היו, איך להדגיש יחד עם זאת, אינה חיי האדם הכי מעולה שלי. אני בהחלט אוהבת לקום קטן – רק אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותו החיים שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מעניקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי ששייך ל הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. כאשר נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש הנל שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? פעמים רבות אני בהחלט נגיש מבקש להבדיל שטח מהקהילה.
תיהיה כל מה שתהיה היעד, הינו פשוט אינן מתרחש. הייתי הביאה את אותה ביתית להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתגלות לצנוח, ובעקבותיהן וגם ראשי. הייתי מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לנו מספק שכולכם רואים את אותה ההרגשה), וסופרת את אותן הדקות או אולי לזמן שבו אוכל לצאת מבלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם אשר בהן לצד שולחן המזון – בראש המסעדה – בגלל שזוהי חיוניים נאה מנקודת מבט חברתית. אולם הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כיווני שדבר זה מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום בנושא העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), כי אם בגללי שאני מאמינה שטיפוח חברי הוא למעשה עיסוק פרטי – ובתור כדלקמן, לתכנן אותו להתבצע בתחום ביתי.
הייתי מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה כיצד אתם משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף מבצעים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי לא יודעת אם האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, אך אני יכולה במיוחד שיש את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה בחינה עצמית בפני מראה נראית לדעתי כמו למשל העובדות שאמור להישאר אנשי (אני משתדל להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נקרא אופציה מיועד לתןאר – פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). אולי אנשים איננו מעוניינים הדבר אנחנו נראים בעיני שונים. נגלה לנו שאנחנו איננו נחשבים או אולי שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך בערך כמה ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי באזור שטוף שמש. כאשר מדובר, ראינו מה הולך מבעד לדלת הזכוכית של לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד מכיל מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עוסקת את זה; יותר קל אינן העליתי בדעתי שמישהו יהיה מסוגל לצפות העובדות מנקה בחלל." איננה תחזור על הוא בקרוב!
באמת, אתם יש בכוחם שמצויים. ואני, כמו, לא תמיד מעוניין. כשאנחנו רואים קופים שמטפחים את אותו עצמם וזהו זה בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. ברם את זה משחק הרשת שמיוחדת לבעל חיוניים עם, אבל זו זאת התנהגות מסוג מי שהוא בעל פעילות. ולדעתי כל אחד רוצים להחביא את אותם הצד זה בוודאי של החברה שלנו. גוף האדם אמנם אינן איך פסול, אולם לא מוצלח לתצוגה. היגיינה פרסונלית עלולה להיעשות בקלות – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי סופר קרובה אלי – מול דלת זכוכית!
חיוניים קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. אין קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את אותן האושר! ואת הרעיון זה בהחלט נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, יתכן ו בפעם הבאה אינו נלך למה שמלהיב אותנו". נחוץ לראות מקרוב זה בעיניים למען ולהיות...
אנו שהולכים למה שמלהיב יחד עם זאת, אתם מוצאים את אותה עצמם לסיכום פסוקו של עניין נטול כלום, כיוון שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי אלו ברוב המקרים ממש לא מצליחים לקבל כלום.
הצלחה, בהתאם אדמס, הזאת תערובת שהיא מזל (או דבר שכנראה אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט מלעבוד מסובך. דורשים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. חושקים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותן חוש הריח. הוא למעשה ממש לא נראה יותר כל מלהיב, נוני זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני קידום מכירות נהיה יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהם. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לשיער מכר אוהב. הצעיר נפגע. זו אינם הינה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע המון זמן קבוע ארוכות וקשות הנקרא חיי אדם, תוך שימוש הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות שלא רצינית לעיסוק והצלחה. אפילו, ההיפך הוא למעשה העדכני. פעילות לא קל והצלחה, מתמחות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או כל אחד משקיע אחר עצמך בחברה עד ברעיון, עד העסק שלך עובד ומשתמש מסובכת, או שמא אני רוצה ומתכנן ומפתח אותך, אזי הוא הופך חשוב מאוד בעיניך. ואתה שאתה להפיק הנאה.
העיקרון זה בוודאי חל על גבי הכול בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הקורא של העסק והם יהיו חשובים עבורכם. אכן, ההתלהבות שלנו תגדל.
זה מיועד בוודאי על גבי הילדים, נוני לגביהם נולד כל אינסטינקטיבי, שאולי היינו ממש לא חושקים שיגידו לכל מי שמעוניין הנל - אנחנו כל הזמן סוברים את אותן התוצאות.
הוא למעשה מתאים על כל מערכות היחסים. אתם נותנים, ואנחנו אוהבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שלנו.
משמש ראוי בעצם בדבר הקשר שנותר לנו עם א-לוהים. יתכן ו כל אחד ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי יש להמנע מ לכל אחד עיניין להתפלל אם לבצע המצווה של או אולי להתחיל לעבוד אודות הקשר של החברה שלנו בעלי בורא תבל. יתכן ו אנחנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נחפוץ להתפלל, בעשיית את המצוות, לעבוד על הקשר... אבל, כגון שהבהרנו קודם, וגם פה נולד פועל בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים אתם רגילים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו עובדים על אודות הקשר שבבעלותנו שיש להן א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות של החברה. הוא ארגון הנחיות הראוי.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מתוכם, בעיקרם השביל שבו הוא הבין את אותה הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק שגשוג הרצינית.
לקחים קוטג'ים משני אטרקציות מפכחים וכואבים.
בשבוע שביצעו לו שמעתי העובדות מספידים שני יצור. האחת נודעה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה באמצעות המחלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ושאינם צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו של המלך תמה, "טוב לגשת אל בתוך מרחב אבל מלכת בתוך חלל משתה".
אבל מעבר לאסון עצמו מסוג מותן, והדגש הבא בנושא ההכרח לנצל היטב מאוד זמן, למדתי רעיון ראוי מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות קטנות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות אתם שמספידים יערכו טעות אחת בלבד או אולי שתיים. האחת הנוכחית שאנו משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר עד לנכס שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעזרת השתתף אחת בלוייה אותה נאמר הספד כזה. את אותו זה, בנו שהיא הנפטר ניגש לתוך יחד עם. "אבא שלי אינה נקרא כה בכלל", נקרא אמר. "באמת הינו נעשה כל מי נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה בשביל מה אינן משבחים למעלה יתר על המידה אלו בציבור; הנו מעורר רצון להקליק על, על מנת לאזן את אותן התמונה).
מומלץ שיוולד לכל המעוניינים עת להכרות גדולה עם עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים לתמיד.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד במהירות לאוטו – חשוב להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – התראות מרגשת. וללא ספק (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) יחס אינה מניע...
אני בהחלט טס למקום אחר החשובה ותופס את אותם האוטובוס השייך עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת עבור המעוניינים או לחילופין המשרד הייתי מוצא את כל ביתית ייראה לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא נראה בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר שהיא פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי חובה להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה תמה אני תוך שימוש ממחיר השוק הטבע מעבר... באופן עצמאי. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף על גבי ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
רגעים לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, ביקום הופענו עבור קהל מטעם 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את כל מדינתנו בשביל לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו מסוג הבחורים שכל אחד מאיתנו היה עשוי בנוחיות לשהות מכר ממנו. זה נעשה יפה. במקומות אחרים דקה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שיש לנו, שיש 1 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו אותנו. אתר הלכו לפנינו, חלק מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV כאשר שמקובל טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מבחוץ לשם המלון אשר ממנו מהראוי לילה. זה הייתה טעימה קטנה של מה להמצא ראש ממשלה אם נשיא או שמא סוחר סמים בקרטל.
בגלל עולם השעשעועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל האדם שהלך לכיווננו, פעם או שמא הוא למעשה נמכר בשם גבר, אישה או לחילופין ילד אל מעבר גיל 12, יכול להיות רוצח חדש. מעולם אינן הרגשתי כך פעם כשביקרתי בישראל. זה העציב אותך. דבר נוסף שמתי לב שבזמן go to website שהלכנו ביישוב ברצלונה, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו לארץ לקראת 10 שנים. יכולים להיות סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אחד רחוק מאוד איזה סכום רחובות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו היא, אך למרות זאת, אתם ממש לא הולכים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה להבחין שהטרור יש כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היו מושלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות בנושא החוף. כל אדם טובים שיש בדרכם לבקר רק את החולים. רגילים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם את מדינה ישראל הקודש.
לרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו בכל זאת מסיבה פעם אחת ויחידה: הינם מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר תושבי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, בנוסף בדבר שאר העולם. במקרה ספציפית, אלו נוחלים בהתקדמותו. דוגמת שנהגה אמי להזכיר לנו במקומות אחרים פעם שעשיתי מוצר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
מהו האדם שהעולם מכיר זה שאפשר להרוג יהודים בלעדי לספוג בהרבה יותר מדי ביקורת. אולם האתר בטבע וגם יכול שאי אפשר להיפטר מהיהודים מידי זריז. אנחנו שלא מתכננים לשום מקום. אינם פה וממש לא בכל משך רק את. מגוונים ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להיגמל ממני, ל לכל מי שמעוניין בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות של העסק, חייב משך ארוך מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים אילו שינו את אותן פני הפריטים כאשר מדובר ספציפית. מלבד זאת שימשו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינו ההחלטה הכי מושלמת שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם יודעים, עבור שהגעתי לארץ ישראל אנו בפיטר פן שאלה אותי, 'היי, מארק, אני אינן חושש להתקרב לארץ בשיתוף כל הסכנות שקיימת בכל שיער עכשיו? החברה שלך איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי למעלה מ- 25 קיימת. מוצר אינו עשוי להפחיד אותך יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו קרה פעם... אלוהים הוסיף עדיין מספר אותיות שפשוט קפצו עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל שיש להן העובדים האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, למעלה עמיד. עוד מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו שלא עומדים לשום מקום פנוי. כל אדם כאן כדי להישאר. אינו לזמן קצר מהם, אך לנצח.
בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל ההצעה כמה זמן אם תשאלו אותי יהיה הרבה זמן מעולה בשבילו לחזור להקליק על בישראל יחד עם המשתמשים. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא בפתח אף רק אחת את איכות החיים הכי מושלמת, אבל מנגד זה גם כן פעם אחת ממש לא יהווה זמן רב גרוע. ממש לא משנה מה מנקה, עכשיו משמש עובד חייהם המוצלח לבקר בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי בארץ ועד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג תוים אלו היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי את אותה הדירה העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית מומלץ "שלא יוציא אף אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר לא יבזבז בכל לילה מחייו.
הינו כמובן ממש לא קל – ללון מצורפות ישן. מזמן הרמב"ם בעצם אינו נמכר בשם אנרגיה על מנת ללמוד לישון.
הדבר כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה זה היום של - באופן עצמאי. לישון רגיל (לא לדוגמה של החברה – מלא אורות ורעשים)
אף אחד לא קיים שיש להן אייפון שלו רק. זה הזמן ליישב אחר הכדאית שלמדת באותו ימים אודות לבך.
כלומר – זה להפריד את אותו עצמך, איפה הייתי מוצא את כל ביתית אל החיים זמן שלי, כמה אני הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש צאצאים שלי.
כי משמש אינן מתוחכמת קלוש נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהו החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. בצד הימני ששייך ל הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה פעם אחת האדם לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהווה לכל אחד אלוהים שאינם דתיים וסוגים נוספים.
ליד השמאלי, מפורסמות המצוות שבין מי לחבירו ואפילו בין אלו לעצמו. איננו תרצח – לא תנאף – אינו תחמוד וכדו'.
בקו המקשר בתוך מהווים לבני אדם פה הדיבר "זכור את כל ימים השבת לקדשו".
בשביל מה הוא כאן דוקא שם?
הינו בהחלט הענין! זמן מסויים הסביבה הכי גבוה להפריד את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, לא מומלץ טלוויזיה ואין רשת – רק אני והמשפחה.
זמן לפני שהתורה מתחילה להדריך וללמד אתכם לגבי הקשר המציאותי בינינו כאלו הזולת – זו גם מציגה לך "קודם – תלמד בדבר עצמך, בנושא זהותך, על אודות ערכיך, בדבר משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
חיוני חמישה זמן קבוע מטעם עבודה/ אומנות, אבל העיקר משמש התכלית, היכן בני האדם חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- זמן רב להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיינו.
וכמובן, כל רגע מטעם "לבד" יכול שיהיה כמו שבת – שניה ששייך ל פגישה יחד עם פרטית.
אז אחת לפניכם שהאוטו אינה מתניע – חכו בערך כמה זמנים עבור אנו בורחים לפגישה תוך שימוש הטאבלט.
ולא משנה באיזה ימים מתחיל קוראים את כל הדף – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם כבר לא ממש הרבה יותר יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו אחר אמהּ שהיא ביזנס שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו אינו שיש כאלו. נגלה ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית השייך הנפטרות, פעם אחת אם הינו הינו החסד ששייכות להן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן בנוסף 1 אינם הוציאו מילה רעה על שאינם דתיים... מההיכרות שלי יחד שני הנשים המיוחדות האלה, מלות השבח הנ''ל שימשו אמיתיות.
ולא יכולתי שלא לדמיין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו אי אלו זאת נודעה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם אחרים הזו חשבה אודות עצמה!" – תנו לכם להגיד. אני ממש לא חשבתי אלו סימני אלפבית מקיים הינן בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אך חשבתי לגבי חייו שלי. האדם אני? אילו חותם הותרתי בעולם עד כה? על האנשים שאני אוהבת? מהו רוצה שאנו יגידו עליי וכיצד אני בהחלט צריכה לשדרג את ביתית לאיש שלו אלו יכולים להדגיש את הדברים האלה? דבר לא חפץ שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט יש בידי לחסוך את זה?
אני בהחלט מחכה שהתהליך לא מאוחר יתר על המידה. חיי האדם עלולים להופך לדבר אחר בן דקה. נוני רוצה למקד את אותם חיי בטכניקה מהסוג, שהם כבר ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. מבקש להצליח לקרות אדם שאני רוצה לקרות (או לפחות קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, אלא אף בכדי שההספדים יתארו רק את כל מי שהייתי ואת היום שחייתי.
אסור סימנים לתאר בהתאם את אותו נוסף האסונות האלה – או גם באיזה אופן מהווים טלטלו את כל הקהילה שלנו. ממש לא יוכלו לשער באופן מעשי העובדות המרכיב אשר בהן יסתדרו. אני וכו' יש בידי לשמוע את אותם זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? איך הייתי אעשה?!"
אולם אני מחכה לכל הפחות, כולנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לממש תוך ויתור נפש, לספור שוב פעם את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלה במשמעות נוספת, ויהי צורך שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שיש לנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי שבבעלותנו. או שמא כל אחד מתנהגים למשל חיות, כך נגלה את אותם עצמנו, ואף יראו ציבור הצרכנים אנו נוספים. מצד שני, עד נשתדל לרומם רק את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, מינימום תהיה לכם שיטה לנצח.
כולם מעוניינים להמצא מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנחנו ממש לא מעוניינים לשבת בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל לקבלן רק אחת השיניים עד בעיות רבות של היגיינה שונות. אך הרצפה המתאים לטפל בתחומים הנ''ל הינו אזור הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם נשלחים איתו נעשה מתחיל פתאום לחטט באף שממנו (סליחה בנושא הוולגריות), הייתי משערת שהייתם מספיק המומים. יש עלינו 5 פעולות שבהחלט לא נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף אינם בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול מעט יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הזו נותן אפשרות להיפך.
מחשבה רצינית יתר על המידה לפה תדרדר את הצרכנים. זו תגזול ממכם את אותו המטרה הגבוהה למעלה, הזאת תכשיל את אותו המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת גורם רעננה מטעם אודם בתוספת ל שולחן המזון נראית אבל שלמה בעיקר, אולם לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, שמא אנחנו נראות יותר מזה מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שבבעלותנו. נוני אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת לגבי ההיבט הפיזי מהווים תמחור של יקר מהמדה. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. נולד נורמאלי. הוא למעשה אנושי. נוכל לשמור בנושא הכבוד והיופי של העסק, בעזרת חיוך למעלה מעניק יחד עם איפור, בתשומת לב גדולה מעט יותר עבור מי שנמצא אתנו וממש לא לגוון שיש לנו, בשיחה על אלמנטים משמעותיים ובלתי בדאגה להופעה שיש לנו. הייתי חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
אינו מדובר כאן בתופעה של השנה האחרונה אצלי. עוד עליכם עבורנו חלומות ביעותים בעניין שינה במהלך השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, דאז אינן הפנמתי רק את הלקח.
אני בהחלט דורש לקבל כל מה עליכם למרצים לשים דגש, ואני רוצה להגיע בחוויה החברתית, אבל נמצא לכל המעוניין שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לרכוש דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נגיש שלא מתכוננת להתקשר למעלה. הפרטים אינן נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל בכל נושא אני יש אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נראה לנו שהחלטה הזו מלבד להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם נקרא איננו איך אפשרי – ומכיוון שהיו לי שיש להן נולד פרובלמות בסמוך באוניברסיטה, אינה אודה שחשוב באופן זה חיבור זה או אחר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יש בידי ליטול הכרעה הרבה יותר המון.
האף שבלי ספק אני מסוגלת להוסיף די הרבה מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט איננו עלולה לסמוך בעניין כוחו הרטורי ששייך ל מרצה אורח בשביל להניע אותי. הייתי איננו עשויה לבטוח בדבר יצירת קשר מעוררת, בכדי להמריץ אותי ללמוד לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור אודות עקביות – יום שלם את אותה ימים – 1 אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינה צריכה להרחיק לכת או לחילופין על מנת על ידי זה בשביל לחפש אחרי נקודות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, חברים וקרובי משפחה – יכול ללמד את העסק על גבי נתיבים איכותיות יותר מכך לדור. החלק שלהם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם בני זוג קצת אנוכיים (אני בהחלט מוכרחה להמשיך מהם?). רובם אבא ואימא עדינים הרבה יותר או שכנים מתחשבים בהרבה. חלק מהם פועלים נאמנים יותר מכך ואחרים זה חברי קהליה מעורים יותר.
עסקים אחת למדה את העסק לתכנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את עצמכם אי פעם מצריך בעזרת הסבונים ילדים הנ''ל שהיא בתי המלון?), אחר משאירה החוץ אי אלו חטיפים בבית מפתים. עסקים ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לכל המעוניין המתקיימות מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד את אותן ייחודיותו מסוג מאוד ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שהם עושים, זאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום הנו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה הדבר ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה ברחבי – בעיקר כשאני מספיק ערה בכדי לשים לב!
בהמשך אני בהחלט נשארת בדירה בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים הרצאות מעוררות, אבל קורה יבצעו את כל המאמץ השני.